סיפור בהמשכים-ארמון הזכוכית (פרק ג')

בס"ד
שלום וברכה!

לפני שנמשיך בסיפור, נכתוב את פינת המנהג והפעם על ר"ח.
פינת המנהג:- רציתי לנצל את הבלוג גם כדי לכתוב כמה מנהגים שזכורים לי מאמי ז"ל.
מוכרים לי כמה מנהגים שנהגו לעשות בראש חדש
1. מדליקים נר עם שמן זית ופתילה.
2.נהגו שלא לעשות מלאכה כמו סריגה, תפירה, גיהוץ ועוד.
3. בישלו ארוחת צהריים חגיגית כדי שתהיה אוירה חגיגית.

ולהמשך הסיפור:

המשיך בדהירה לדרך לא ידועה, דהר כ-ארבע שעות.
עייף ויגע ועם ספקות ייאוש בלב שאולי החלטתו לעזוב את הארמון היא טעות, הגיע לצומת דרכים.
בצומת היה שלט גדול ובו כתוב "הפונה ימינה מצליח והפונה שמאלה נכשל".
הוא חשב לעצמו "השלט זה שטויות, שלט יגיד לי לאן לפנות? בכוונה אני אפנה שמאלה "
ובאמת, פנה שמאלה בדהירה מהירה, והגיע לאכסניה ענקית. בכניסה לאכסניה היה כתוב: "שווה לנסות. מספרים סיפור שקר, ומקבלים את האכסניה עם כל תכולתה. פרטים במשרד".
הבן נכנס שמח וטוב לב, "באתי להשתתף בתחרות" אמר לפקידה.
"רגע רגע, לא למהר, אתה צריך לדעת שבמידה ואתה מספר סיפור עם טיפת אמת, אתה מפסיד ובגדול. יילקח ממך כל רכושך ואתה יוצא רק עם מכנסיים וחולצה".
הבן הסכים. ובלבו אמר "ודאי אני זוכה, מה בעיה לספר סיפור שקר".
השופטים קראו לו וביקשו שיספר את סיפורו.
הוא התחיל לספר "פעם אחת היה..." קטעו אותו השופטים. "זהו, הפסדת הכל את הסוס ואת כל הרכוש".
"אפילו לא התחלתי, תנו לי הזדמנות לספר את הסיפור" התחנן הבן.
"לא משנה, מספיק שאמרת פעם אחת היה, וזה כבר סיפור אמת".
לקחו ממנו את כל רכושו והשאירו אותו אבל וחפוי ראש.
"לאן אני אלך? אין לי בית, אין לי כסף, אין לי כלום. ולארמון אני לא חוזר" חשב הבן.
יצא מהאכסניה והלך אל הלא נודע.

המשך יבוא.